5 לחודש נובמבר, 2007
דין קיומו של מפגש פרטי בין נציגי חברות מתחרות
מה דינו של קיום מפגש פרטי בין נציגי חברות מתחרות המחזיקות נתח מהותי מהפעילות המסחרית בתחום מסוים. האם ניתן לראות בכך משום מפגש חברתי גרידא או שיש בכך להעמיד בסיכון את הצדדים הנפגשים.
עמדת הפסיקה לעניין הכללים הנוגעים למפגשים כגון דא והלמדים ו/או הנלמדים מהחוק ו/או הפסיקה הנם, כי החלפת מידע היא תנאי שאין בלתו לקיומו של שוק-חופשי ובלעדיו לא ייכון שוק חופשי ותחרותי.
ככלל, האיסור על החלפת מידע נובע רובו ככולו מן הרצון הברור והמובן למנוע תיאום מחירים ו/או חלוקה בלתי שוויונית של השוק, באשר דבר כגון דא, יכול לגרום לנזק בלתי סביר בעליל לשאר הגורמים המתחרים וכן לציבור הצרכנים.
הוראות חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, (להלן: "החוק") אוסרות על קיומו של מפגש אשר תוצאתו הינה יצירת הסדר כובל (קרי: הגבלת צד להסדר, באופן המונע ו/או המפחית את התחרות בעסקים) בין חברה אחת לרעותה, בהתאם להוראות האמורות והכתובות עלי-ספר בסעיף 2 לחוק ובקציר האומר: מחיר נכס מסוים, הרווח לצדדים, חלוקת השוק בין הצדדים המתחרים, כמות הנכסים. וראו גם ע"א 6222/97, טבעול (1993) בע"מ נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נב(3), 145 ,עמ' 158-159).
על מטרתו של החוק עמד השופט לנדוי בדבריו:
"מטרת החוק, כפי שהיא עולה מלשונו, ממבנהו ומההיסטוריה החקיקתית, היא לאסור הסדרים כובלים, הפוגעים בטובת הכלל", וכי: "מגמת החוק היא לפנות את הדרך לפעילות כלכלית חופשית, על-ידי סילוק מכשולים המונעים פעילות כזאת" (בג"צ 231/61, ארגון ארצי לשיווק צמיגים בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה ואח', פ"ד כרך י"ז (1), 319, בעמ' 326).
גישתו של המחוקק היא, שתחרות חופשית פועלת לטובת המדינה, ויש בה כדי להעמיק את החופש המשפטי הכלכלי של הפרט.".(בג"צ 47/83, תור אויר (ישראל) בע"מ נ' יו"ר המועצה לפיקוח על הגבלים עסקיים ואח', פ"ד לט (178 ,169 (1)).
את מטרות החוק הסביר גם השופט ד' בכור, שכיהן כיושב ראש המועצה להגבלים עסקיים, שקדמה לבית הדין להגבלים עסקיים - במאמרו "הרהורים בחוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959", ספר זוסמן (תשמ"ד), 133, 134-133, כדלקמן:
"חוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959, מטרתו להגביל ולפקח על הסכמים והסדרים שיש בהם כדי להגביל את התחרות החופשית בעסקים; זהו חוק בשטח הכלכלי המגביל את חופש הפרט לעסוק ולהתקשר כרצונו בתחום העניינים בהם הוא דן.
ישנה בחוק חזרה מתורת הכלכלה הליברלית של אי התערבות בחופש הפרט לעסוק ולהתקשר כרצונו בעסקיו. התפתחות זו היא תופעה בינלאומית בימינו, וכמעט שאין מדינה מפותחת שלא חוקקו בה חוקים שונים להגבלת חופש הפרט בעסקיו במידה זו או אחרת.
מטרת חוקים אלה איננה שלילת חופש הפרט והיזמה הפרטית, שהן חלק בל ינתק מתורות הכלכלה במדינות בעלות משטר קפיטליסטי; מטרת חוקים אלה היא הטלת הגבלות או קביעת הסדרים וכללים במידה המינימאלית הדרושה כדי ליצור, עד כמה שאפשר, איזון בין טובת הפרט וטובת הכלל, ולמנוע ניצול לרעה של הכלל על ידי הפרט, כאשר המדובר בניצול מעל ומעבר למה שנראה סביר ומקובל בנסיבות." (וכן ראו בג"צ 47/83, תור אויר (ישראל) בע"מ נ' יו"ר המועצה לפיקוח, פ"ד לט(1), 169 ,עמ' 178-179).
מטרת החוק, כפי שהיא עולה מלשונו, ממבנהו ומההיסטוריה החקיקתית, היא לאסור הסדרים כובלים, הפוגעים בטובת הכלל (ראו דברי הסבר להצעת חוק ההגבלים העסקיים, תשי"ח-1957) וכפי האמור במלים הללו:
"מגמת החוק היא לפנות את הדרך לפעילות כלכלית חופשית, על-ידי סילוק מכשולים המונעים פעילות כזאת" (בג"צ 231/61, ארגון ארצי לשיווק צמיגים בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה ואח', פ"ד יז 319, בעמ' 326, ע"י כב' השופט לנדוי). גישתו של המחוקק היא, שתחרות חופשית פועלת לטובת המדינה, ויש בה כדי להעמיק את החופש המשפטי והכלכלי של הפרט" (ע"א 626/70, שמעוני נ' אולמי לחיים בע"מ, פ"ד כה (1), 824, וכן ראה גם:
(L. Kestenbaum "lsrael's Restrictive Trade ractices Law : Antitrust Misadventures in a Small Developing Country", 8 Isr. L. Rev. (1973) 411, 452).
על פניו, אין במפגש בין נציגי חברות מתחרות שאינו עומד בתנאי סעיף 2 לחוק משום יצירת הסדר-כובל, אם המפגש כל כולו הנו לצרכים חברתיים ו/או אישיים ואינו קשור במישרין עם הפעילות העסקית ו/או הפיננסית.
עם זאת, הסיכון והנטל להוכיח, כי מפגש כגון דא לא נועד להתוות מניעת תחרות בשוק עולים על התועלת, שניתן להפיק מפגישה כזו לכאורה.
דברים אלו אנו למדים מפס"ד ה"ע (ירושלים) 1/00, פוד קלאב בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, תק-מח 2003(2), 5587 ,עמ' 5642:
"פגישות בין מתחרים וחילופי מידע בין מתחרים נחשבים כפרקטיקות התנהגות אשר עשויות להקל על עשיית הסדרים כובלים ((Faciliating ractices) והם יכולים, בהינתן ראיות נוספות, להצביע על קיומם של הסדרים כאלה".
יוער כי, ראיה בדבר קיומן של פגישות בין מתחרים, יכול שתוכיח רק קיומן של הזדמנויות לתיאום, והיא נחשבת כראיה חלשה, שבהעדר ראיות ישירות וחזקות יותר, לא ניתן ללמוד ממנה על קיומו של הסדר כובל.
גם החלפת מידע על מחירים בין מתחרים בשוק של מתחרים מעטים, מעלה חשד בדבר תיאום מחירים.
התייחס לכך בית המשפט בהכרעת הדין בת"פ (ירושלים) 209/96, מדינת ישראל נ' אהליך יעקב בע"מ ואח', תק-מח 2002(3), 708:
"החלפת מידע בין מתחרים בתחום המחירים, אף שאינה מקימה חזקה חלוטה בדבר יצירתו של הסדר כובל, מעלה לפחות חשד בדבר האפשרות לקיומו של הסדר כזה, והיא עשויה ללמד, בהצטרפה לראיות אחרות, על קיומו של הסדר כזה".
לסיכום: יש לנקוט משנה זהירות בכל הכרוך בקיום מפגשים בין צדדים מתחרים במשק, גם אם אלו לא נועדו אלא לטפיחות על השכם וחילופי מלים חמות, ונסיים בדברי חז"ל:"שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו".
בברכה חמה.
דין קיומו של מפגש פרטי בין נציגי חברות מתחרות
מה דינו של קיום מפגש פרטי בין נציגי חברות מתחרות המחזיקות נתח מהותי מהפעילות המסחרית בתחום מסוים. האם ניתן לראות בכך משום מפגש חברתי גרידא או שיש בכך להעמיד בסיכון את הצדדים הנפגשים.
עמדת הפסיקה לעניין הכללים הנוגעים למפגשים כגון דא והלמדים ו/או הנלמדים מהחוק ו/או הפסיקה הנם, כי החלפת מידע היא תנאי שאין בלתו לקיומו של שוק-חופשי ובלעדיו לא ייכון שוק חופשי ותחרותי.
ככלל, האיסור על החלפת מידע נובע רובו ככולו מן הרצון הברור והמובן למנוע תיאום מחירים ו/או חלוקה בלתי שוויונית של השוק, באשר דבר כגון דא, יכול לגרום לנזק בלתי סביר בעליל לשאר הגורמים המתחרים וכן לציבור הצרכנים.
הוראות חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, (להלן: "החוק") אוסרות על קיומו של מפגש אשר תוצאתו הינה יצירת הסדר כובל (קרי: הגבלת צד להסדר, באופן המונע ו/או המפחית את התחרות בעסקים) בין חברה אחת לרעותה, בהתאם להוראות האמורות והכתובות עלי-ספר בסעיף 2 לחוק ובקציר האומר: מחיר נכס מסוים, הרווח לצדדים, חלוקת השוק בין הצדדים המתחרים, כמות הנכסים. וראו גם ע"א 6222/97, טבעול (1993) בע"מ נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נב(3), 145 ,עמ' 158-159).
על מטרתו של החוק עמד השופט לנדוי בדבריו:
"מטרת החוק, כפי שהיא עולה מלשונו, ממבנהו ומההיסטוריה החקיקתית, היא לאסור הסדרים כובלים, הפוגעים בטובת הכלל", וכי: "מגמת החוק היא לפנות את הדרך לפעילות כלכלית חופשית, על-ידי סילוק מכשולים המונעים פעילות כזאת" (בג"צ 231/61, ארגון ארצי לשיווק צמיגים בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה ואח', פ"ד כרך י"ז (1), 319, בעמ' 326).
גישתו של המחוקק היא, שתחרות חופשית פועלת לטובת המדינה, ויש בה כדי להעמיק את החופש המשפטי הכלכלי של הפרט.".(בג"צ 47/83, תור אויר (ישראל) בע"מ נ' יו"ר המועצה לפיקוח על הגבלים עסקיים ואח', פ"ד לט (178 ,169 (1)).
את מטרות החוק הסביר גם השופט ד' בכור, שכיהן כיושב ראש המועצה להגבלים עסקיים, שקדמה לבית הדין להגבלים עסקיים - במאמרו "הרהורים בחוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959", ספר זוסמן (תשמ"ד), 133, 134-133, כדלקמן:
"חוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959, מטרתו להגביל ולפקח על הסכמים והסדרים שיש בהם כדי להגביל את התחרות החופשית בעסקים; זהו חוק בשטח הכלכלי המגביל את חופש הפרט לעסוק ולהתקשר כרצונו בתחום העניינים בהם הוא דן.
ישנה בחוק חזרה מתורת הכלכלה הליברלית של אי התערבות בחופש הפרט לעסוק ולהתקשר כרצונו בעסקיו. התפתחות זו היא תופעה בינלאומית בימינו, וכמעט שאין מדינה מפותחת שלא חוקקו בה חוקים שונים להגבלת חופש הפרט בעסקיו במידה זו או אחרת.
מטרת חוקים אלה איננה שלילת חופש הפרט והיזמה הפרטית, שהן חלק בל ינתק מתורות הכלכלה במדינות בעלות משטר קפיטליסטי; מטרת חוקים אלה היא הטלת הגבלות או קביעת הסדרים וכללים במידה המינימאלית הדרושה כדי ליצור, עד כמה שאפשר, איזון בין טובת הפרט וטובת הכלל, ולמנוע ניצול לרעה של הכלל על ידי הפרט, כאשר המדובר בניצול מעל ומעבר למה שנראה סביר ומקובל בנסיבות." (וכן ראו בג"צ 47/83, תור אויר (ישראל) בע"מ נ' יו"ר המועצה לפיקוח, פ"ד לט(1), 169 ,עמ' 178-179).
מטרת החוק, כפי שהיא עולה מלשונו, ממבנהו ומההיסטוריה החקיקתית, היא לאסור הסדרים כובלים, הפוגעים בטובת הכלל (ראו דברי הסבר להצעת חוק ההגבלים העסקיים, תשי"ח-1957) וכפי האמור במלים הללו:
"מגמת החוק היא לפנות את הדרך לפעילות כלכלית חופשית, על-ידי סילוק מכשולים המונעים פעילות כזאת" (בג"צ 231/61, ארגון ארצי לשיווק צמיגים בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה ואח', פ"ד יז 319, בעמ' 326, ע"י כב' השופט לנדוי). גישתו של המחוקק היא, שתחרות חופשית פועלת לטובת המדינה, ויש בה כדי להעמיק את החופש המשפטי והכלכלי של הפרט" (ע"א 626/70, שמעוני נ' אולמי לחיים בע"מ, פ"ד כה (1), 824, וכן ראה גם:
(L. Kestenbaum "lsrael's Restrictive Trade ractices Law : Antitrust Misadventures in a Small Developing Country", 8 Isr. L. Rev. (1973) 411, 452).
על פניו, אין במפגש בין נציגי חברות מתחרות שאינו עומד בתנאי סעיף 2 לחוק משום יצירת הסדר-כובל, אם המפגש כל כולו הנו לצרכים חברתיים ו/או אישיים ואינו קשור במישרין עם הפעילות העסקית ו/או הפיננסית.
עם זאת, הסיכון והנטל להוכיח, כי מפגש כגון דא לא נועד להתוות מניעת תחרות בשוק עולים על התועלת, שניתן להפיק מפגישה כזו לכאורה.
דברים אלו אנו למדים מפס"ד ה"ע (ירושלים) 1/00, פוד קלאב בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, תק-מח 2003(2), 5587 ,עמ' 5642:
"פגישות בין מתחרים וחילופי מידע בין מתחרים נחשבים כפרקטיקות התנהגות אשר עשויות להקל על עשיית הסדרים כובלים ((Faciliating ractices) והם יכולים, בהינתן ראיות נוספות, להצביע על קיומם של הסדרים כאלה".
יוער כי, ראיה בדבר קיומן של פגישות בין מתחרים, יכול שתוכיח רק קיומן של הזדמנויות לתיאום, והיא נחשבת כראיה חלשה, שבהעדר ראיות ישירות וחזקות יותר, לא ניתן ללמוד ממנה על קיומו של הסדר כובל.
גם החלפת מידע על מחירים בין מתחרים בשוק של מתחרים מעטים, מעלה חשד בדבר תיאום מחירים.
התייחס לכך בית המשפט בהכרעת הדין בת"פ (ירושלים) 209/96, מדינת ישראל נ' אהליך יעקב בע"מ ואח', תק-מח 2002(3), 708:
"החלפת מידע בין מתחרים בתחום המחירים, אף שאינה מקימה חזקה חלוטה בדבר יצירתו של הסדר כובל, מעלה לפחות חשד בדבר האפשרות לקיומו של הסדר כזה, והיא עשויה ללמד, בהצטרפה לראיות אחרות, על קיומו של הסדר כזה".
לסיכום: יש לנקוט משנה זהירות בכל הכרוך בקיום מפגשים בין צדדים מתחרים במשק, גם אם אלו לא נועדו אלא לטפיחות על השכם וחילופי מלים חמות, ונסיים בדברי חז"ל:"שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו".
בברכה חמה.
משה דור, הנו ממשרד משה כאהן, עורכי דין בת"א, המתמחה בתחומי המשפט העסקי.
